בתי המשפט

 

בית משפט לתביעות קטנות ת"א

תק 005834/05

 

בפני:

כב' השופט י. קורן

תאריך:

02/11/2005

 

 

 

 

 

 

בעניין:

עובדיה - יוניש טובית

תובעת

 

נ  ג  ד

 

 

עיריית ת"א

נתבעת

 

פסק דין

 

בפני תביעה על סך 2,000 ₪ שעניינה החזר תשלום שנגבה שלא כדין בגין דו"ח חניה שהתיישן, ופיצוי בגין ההליכים שננקטו שלא כדין.

 

התובעת טוענת כי ביום 14/11/04 הגיעו מעקלים מטעם הנתבעת לבית הורי התובעת וכתוצאה מכך שילמה התובעת תחת מחאה סכום של 1,342 ₪ בגין דו"ח חניה שבמקורו עמד על סך 70 ₪, עבירה מתאריך 2/5/95. התובעת טוענת כי הודעה ראשונה בגין דו"ח זה הגיעה אליה ביום 10/2/04 כשהופיעו המעקלים לראשונה בבית הוריה, על מנת לבצע עיקול ברישום, וכתוצאה ממנה פנתה אל הנתבעת בכתב ביום 10/2/04 ושוב ביום 7/3/04. הנתבעת השיבה לתובעת במכתב ביום 25/3/04 וביום 14/11/04 הגיעו מעקלים לבית הורי התובעת.

 

התובעת טוענת כי לא הוצגו בפני אישורי מסירה או אישורי משלוח המעידים על מסירת הודעות בגין דו"ח החניה ובגין הליכי הגבייה שמבצעת הנתבעת. בדיעבד התברר כי בוצע עיקול בחשבון בנק של התובעת בבנק הפועלים, חשבון שלא היה פעיל משנת 1997.

 

הנתבעת טוענת כי נשלחו הודעות בדואר רשום לכתובתה הנכונה של התובעת (לעניין נכונות הכתובת אין מחלוקת בין הצדדים) ומפרטת את המועדים בהם נשלחו ההודעות בדבר הקנס והתראות בעניין הליכי הגבייה.

 

עיקר המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לתקפות האסמכתאות שמציגה הנתבעת באשר למשלוח ההודעות.

 

הנתבעת מציגה אסמכתא למשלוח דואר כמותי וכן שורה מדו"ח אליו מתייחסת חותמת הדואר הכמותי ובה פרטי התובעת. עוד מצרפת הנתבעת תצהירים של העובדים אשר טיפלו באופן שוטף במשלוח הודעות הדואר הרשום ובהם פירוט הפעולות המבוצעות על ידי הנתבעת כדבר שבשגרה בעת משלוח הדואר הכמותי הרשום.

 

התובעת טוענת כי אין די באסמכתאות אלה על מנת לעמוד בחזקה הקבועה בתקנה 44(א) לתקנות חסד"פ בדבר חזקת מסירת דואר רשום, וכי על הנתבעת להוכיח את משלוח הדואר הרשום באמצעות אישור מסירה כמקובל. התובעת מכוונת בטענתה לפסק דין של השופט טננבוים בביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים, בו נקבע כי על הרשות המקומית להוכיח משלוח דואר רשום ספציפי ולא די באישור בדבר משלוח דואר רשום כמותי.

 

מנגד טוענת הנתבעת כי המנגנון שהוצג בפני ביהמ"ש ונתמך בתצהירים של עובדי הנתבעת, וכן בדו"ח מחשב ובאישור רשות הדואר בדבר משלוח הדואר הכמותי, די בהם כדי לעמוד בדרישות תקנה 44(א) לתקנות חסד"פ. הנתבעת תומכת יתדותיה בפסק דינו של השופט שטיינמץ בביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א, אשר קבע כי די בהליך המתואר לעיל על מנת לעמוד בחזקת המסירה הקבועה בדין.

 

שאלת דיות האישורים בדבר משלוח דואר כמותי לצורך הוכחת חזקת המסירה טרם הוכרעה, וטרם נקבעה הלכה מחייבת בעניין זה.

 

 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי הדין עם הנתבעת.

 

על הנתבעת מוטלת חובה להוכיח כי שיגרה אל התובעת הודעות בדואר רשום, בפרקי זמן המונעים את התיישנות העבירה ואת התיישנות העונש. לא נקבעה דרך להוכחת משלוח הדואר הרשום. אני סבור כי די בראיות שבידי הנתבעת כדי להוכיח את הטעון הוכחה. משהוכח משלוח דואר רשום כמותי על ידי חותמת מתאימה של רשות הדואר, המתייחסת לכמות דברי דואר מסויימת, ומשצורף דו"ח מחשב הכולל את פרטי התובעת ומתאים בתאריכו ובמספר הנמענים הכולל למספר דברי הדואר שאושר משלוחם על ידי רשות הדואר, הרי שבכך הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי שיגרה אל התובעת דואר רשום. מכאן ואילך, חלה החזקה הקבועה בדין, כי משנשלח דואר רשום למענו הנכון של הנמען, ייראה הנמען כמי שקיבל את הדואר בחלוף 15 יום מיום המשלוח.

 

לפיכך אני קובע כי ההליכים שננקטו על ידי הנתבעת כלפי התובעת נעשו כדין ואין עילה להשבת הסכום ששילמה התובעת לנתבעת בגין דו"ח החניה.

 

אפס, במהלך הדיון אישרה נציגת הנתבעת כי הסכום שנגבה מן התובעת בפועל היה גבוה מן הסכום המגיע, וזאת כתוצאה מטעות חישוב של הגובה. הנתבעת הבהירה כי לתובעת מגיע החזר בסך 433.50 ₪, ללא קשר להליך זה. טעות זו אותרה על ידי נציגת הנתבעת במסגרת ההכנה לדיון, ועל כן הסכום טרם הושב לתובעת.

 

התוצאה היא שאני דוחה את עיקר התביעה ללא צו להוצאות.

 

הנתבעת, על יסוד הודאתה, תשלם לתובעת סך של 433.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16/1/05 ועד התשלום בפועל.

 

התשלום ישולם תוך 30 יום.

 

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ל' בתשרי, תשס"ו (2 בנובמבר 2005) בהיעדר הצדדים הנ"ל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

קורן ישי, שופט
בית-משפט לתביעות קטנות
תל-אביב – יפו

 

 

 

 

 בן- ארי ושות'- משרד עורכי דין