בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ת"א

תק 010697/04

 

בפני:

כב' השופטת מיכל ברק-נבו

תאריך:

17/03/2005

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

ירמולינסקי יגאל

 

 

 

 

תובע

 

נ  ג  ד

 

 

עיריית ת"א

 

 

 

 

נתבעת

 

נוכחים:

התובע בעצמו

מטעם הנתבעת גב' טימור הינדי

 

פרוטוקול

 

התובע מוזהר כחוק ומעיד:

חוזר על כל האמור בכתב התביעה.  כל האמור בכתב התביעה אמת.

המסמכים שנמסרו לי אינם מתאימים לתאריכים שמפורטים בכתב ההגנה.

 

נציגת הנתבעת מוזהרת כחוק ומעידה:

חוזרת על כל האמור בכתב ההגנה. כל האמור בכתב ההגנה אמת.

התובע טוען שיש פער בין התאריך של משלוח הדואר לי מה שכתוב בפלטים לבין החותמת דואר וזה נכון, הסיבה לכך היא שהתאריך שמופיע על ההודעה הממוחשבת זה התאריך בו הפיקו את קובץ המחשב שהועבר לחברת אוניה להדפסת דרישות התשלום. חותמת הדואר בהודעה זה התאריך בו נתקבלו הדרישות למשלוח בדואר רשום שהוא התאריך הקובע.

 

התובע:

יש כאן סתירה פנימית.

 

הנתבעת:

לטענתנו התקנה המתייחסת לחזקת המסירה חלה גם על המבצע שכונה "מבצע שטרית", אני מפנה לתקנות סדר הדין הפלילי (גביית חוב של קנסות שלא שולמו במועדם) התשס"ב-2001. עפ"י ס' 5 לתקנות הללו, נשלח שובר תשלום בדואר רשום תחול המשלוח חזקת המסירה הקבעה בתק' 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי.

כידוע, אישור המשלוח של ההודעות על המבצע לא נשמרו עקב תקלה.

אני מבקשת להציג הודעה ממוחשבת שנשלחה לתובע, בו מצויינים פרטי החייב, שם, מס' ת.ז., כתובת, סכום לתשלום ומספר שובר.

מגישה נ/1.

אני מבקשת להציג תצהיר של מנהלת המחלקה, אליו מצורפות האסמכתאות המעידות על משלוח כל ההלוואות בדואר רשום לכל החייבים, בצירוף חשבוניות מוחתמות ע"י רשות הדואר, על קבלת דברי הדואר. יש גם תעריף של דואר רשום.  אני מציגה דוגמא, אין לי אישור משלוח על זה.

יש לי דוגמא של הודעת משלוח שנשלחה בדואר רשום.

אני מציגה הודעה שהוחזרה אלינו מרשות הדואר.

אני מציגה את נספח ה' לתצהיר שהגשתי כרגע לביהמ"ש. מסומן נ/2, ממנו למדים שנשלחה הודעה על המבצע. ניתן לראות כי מס' הקבלה זה מספר השובר אצלנו באישור המשלוח.

אין לנו מסמכים ספציפיים לגבי התובע.

לשאלת ביהמ"ש, נותנת התצהיר, הגב' רונית חורש, לא נמצאת בביהמ"ש ואבקש לזמנה לעדות.

התצהיר מנסה להוכיח שיש התאמה מלאה בין מה שמופיע במחשב לבין ההודעות שנשלחו בדואר.

לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא הבאתי את העדים היום, אני עונה שמדובר במספר אנשים שלא כולם הם עובדי המחלקה. אין לי תשובה.

פסק- דין

 

התביעה שבפני מתייחסת לדוחות חניה.

לטענת התובע ביום 14/9/04, הגיעו מעקלים לדירת הוריו. לטענתו, הוא לא זוכר שקיבל את הדו"ח שבגינו נשלחו המעקלים, דו"ח מיום 4/6/97. לטענתו, ניגש לעיריה לברר והסתבר שאישור המשלוח האחרון מהעיריה הוא מיום 7/6/00.

מאחר שחלפו יותר מ- 3 שנים מאז פעולת האכיפה האחרונה ועד הגעת המעקלים, מבקש התובע החזר הדו"ח בשל התיישנות (הוא שילם 717 ש"ח, תחת מחאה), וכן פיצוי של 2,000 ש"ח בגין שעות העבודה שנאלץ לבזבז ו- 1,500 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

לטענת הנתבעת, עד עצם היום הזה מופיע התובע במרשם התושבים באותה כתובת שאליה נשלחו כל ההודעות הרלוונטיות.

הנתבעת מפרטת את הליכי הגביה, על מנת להוכיח טענתה שהיה רצף, אלא שגם עפ"י כתב ההגנה, נשלחו לתובע מספר דרישות תשלום, האחרונה בהם ביום 7/6/00. ביום 4/5/01 בוצע עיקול בבנק בו מתנהל חשבונו של התובע (בו לא היה כסף באותה שעה). ביום 9/6/04 הועבר לביצוע עיקול מיטלטלין ברישום, כך שהרצף בפעולות הגביה לא נקטע, בכל מקרה קטיעה העולה על 36 חודש. בנוסף, הודעת מבצע קנס מופחת נשלחה לתובע ביום 1/11/01.

לטענת הנתבעת, הודעת הקנס שנשלחה בדואר רשום, כמוה כשליחת הודעה שלגביה חלה חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, וזאת בהתאם לתק' 5 לתקנות סדר הדין הפלילי (גביית חוב של קנסות שלא שולמו במועדם) תשס"ב-2001.

 

בדיון שבפני, הסבתי את תשומת לבה של הנתבעת לכך שקיים פער של יותר מ- 3 שנים בין המועדים הנקובים בכתב ההגנה (4/5/01 ועד 9/6/04), אם לא יוכח משלוח דואר רשום של הודעת מבצע הקנס. לפיכך ביקשה נציגת הנתבעת להוכיח כי הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום.

לטענתה, בשל תקלה, לא נשמרו הודעות הדואר הרשום של המבצע. ואולם, נציגת הנתבעת הגישה תצהיר של הגב' רונית חורש, מנהלת מחלקת חניה ואכיפה בעיריית ת"א, המיועדת להראות כיצד ניתן ללמוד מתוך מסכי המחשב של העיריה כי אכן נשלחה הודעה בדואר רשום לתובע.

אין בחומר שבפני התייחסות ספציפית למקרה של התובע, אלא מדובר על דוגמא כללית, המתייחסת למקרה אחר. יתר על כן, המצהירה לא התייצבה לדיון שבפני. הנתבעת ביקשה לדחות את הדיון על מנת לזמן עדים, אלא שבקשתה זו נובעת מצרכים שהיו כולם ידועים לה לפני הדיון דהיום, מתוך טענותיה היא ולא בשל אף טענה שנטענה ע"י התובע, שלא העלה כל טענה שהיא בדיון.

לפיכך, אינני מוצאת מקום לדחות את הדיון להבאת עדים שלא הובאו היום מסיבה שלא הובהרה.

לאור העובדה שאין בפני חומר המתייחס לתובע, ובקשת הנתבעת שאסתמך על דוגמא כללית ועל תצהיר שניתן ע"י מנהלת מחלקת אכיפה איננה מגובה בעדותה של אותה מצהירה, ולתובע לא תינתן הזדמנות לחקור את המצהירה חקירה שנגדית, למעשה אין בפני כל ראיה לכך שהנתבעת שלחה לתובע הודעה על מבצע הקנס בדואר רשום כנדרש.

משכך, חלפו יותר מ- 3 שנים מאז פעולת האכיפה האחרונה שביצעה הנתבעת ועד שהגיעו המעקלים לביתו של התובע.

לפיכך, דין הקנס להתבטל בשל התיישנותו ופעולת הגביה (משלוח המעקלים) לא היה כדין.

 

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 717 ש"ח החזר הקנס ששילם וסכום נוסף של 500 ש"ח בגין משלוח המעקלים לגביית קנס שהתיישן, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום          תשלום הקנס 28/9/04  ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את  הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300  ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

 

ניתן היום ו' ב אדר ב, תשס"ה (17 במרץ 2005) במעמד הצדדים הנ"ל.

 

                                                                               

מיכל ברק-נבו, שופטת

בן-ארי ושות', משרד עורכי-דין